24.10.11 / 23:59
בית המשפט העליון סירב להתערב בערעורה של סרבנית גט מאשדוד לקבל מזונות מבעלה, לאחר שגם בית הדין הרבני האזורי באשדוד ובית הדין הרבני הגבוה דחו את תביעתה
המדובר בזוג מאשדוד בשנות ה-50 לחייו שהתחתן לפני כ-30 שנה ולהם שני ילדים בוגרים. לפני כארבע שנים הגיש הבעל תביעת גירושין מהאישה עקב משבר חמור שפקד את חייהם המשותפים. האשה מנגד טענה כי הבעל גרם לה לנכות צמיתה לאחר שבמהלך שנות הנישואין הפעיל כלפיה אלימות מילולית ופיזית קשה, אלימות שבגינה אף נשפט ונעצר בהליך פלילי. על בסיס הטענות לאלימות הקשה, מסרבת האשה בכל תוקף לקבל גט מבעלה ומתנה את הגירושין בכך שהבעל ישלם לידיה את מלוא דרישותיה הממוניות ממנו. במקביל לסירובה להתגרש, ובין יתר התביעות הכספיות שהגישה כנגד הבעל, פנתה האשה לבית המשפט ולבית הדין הרבני בתביעתה לקבלת מזונות אשה על פי הזכות המוקנית לה בחוק כל עוד הצדדים נשואים.
בית הדין הרבני הגדול – אליו פנתה האשה בהליך של ערעור על החלטת ביה"ד האיזורי באשדוד - קבע בהחלטתו כי לאישה לא מגיעים מזונות בגלל סירובה המתמשך לשלום בית וכיוון שהיא מעכבת את הגט ועושה שימוש בו כדי להגיע להסכם ממוני שנוח יותר עבורה. שלושת הדיינים הרב שרמן, הרב איזירר והרב בארי מבית הדין הגדול, קיבלו את טענת הבעל באמצעות עו"ד שמש לפיה לכל היותר מגיעה לאשה כתובתה, אבל אין לה כל זכות לעכב את הגט. על החלטה זו עתרה האשה לבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק.
עו"ד אברהם שמש טען בתשובתו לבג"ץ כי האישה עתרה לבג"ץ בחוסר תום לב וכחלק ממהלך כולל לשבור את רוחו של הבעל ולגרום לו לשלם לידה כספים ונכסים למעלה מאלה המגיעים לה על פי חוק. עו"ד שמש הוכיח בתשובתו לעתירה כי האשה הגישה מספר רב של תביעות רכושיות וכספיות נגד בעלה בקנטרנות ורק לאחר שהבעל פתח כנגדה בהליכי הגירושין. בנוסף טען עוה"ד כי נכון למועד העתירה בבג"ץ הבעל לא הורשע באלימות כלשהי כלפי אשתו וכן שהבעל מסכים ללכת לקראת האשה ולבצע חלוקת רכוש הוגנת ואולם האשה מעוניינת לנשלו מכל זכויותיו ואין בכוונתה להתגרש בכבוד. בית הדין הרבני האזורי באשדוד קיבל את עמדת הבעל לפיה תביעת האשה משמשת כאמצעי לחץ כדי לסחוט ממנו מעבר למגיע לה ובית הדין הגבוה לערעורים קבע אף הוא כי האישה מנצלת את הגט כדי להגיע להישגים כספיים שלא מגיעים לה.
עו"ד שמש טען בתשובתו לבג"צ כי האישה נחשבת מבחינה הלכתית כאשה המורדת בבעלה ומאותו רגע היא מאבדת את זכותה למזונות.
בא כוחה של האשה טען בערעור בבג"צ כי סירובה לשלום בית ועצם דחיית הצעת בית הדין אינם שוללים מזונותיה וכי מאז שהבעל עזב את הדירה המשותפת לא העביר לאשה ולו שקל אחד בגין מזונות. לטענתו בסוף חודש זה לא יוותר כסף בחשבון המשותף וכיוון שהאשה חולה ואינה עובדת היא לא תוכל לממן את הוצאות הבית ואת ביטוח הבריאות.